נהגי פורמולה 1 מתמודדים עם 24 השעות של לה מאן

נהגי פורמולה 1 מתמודדים עם 24 השעות של לה מאן

בהיסטוריה של הספורט המוטורי, רק חמישה נהגים הוכתרו אי פעם לאלוף העולם בפורמולה 1 וגם זכו ב-24 השעות של לה מאן. עם זאת, לא פחות מ-22 אלופי עולם בפורמולה 1 פתחו את המרתון הצרפתי.

יש 22 שמות ברשימת אלופי הפורמולה 1 שהשתתפו במרוץ הסיבולת הגדול בעולם: נינו פארינה, חואן מנואל פנג’יו, אלברטו אסקארי, מייק הות’ורן, ג’ק בראבהם, פיל היל, גרהם היל, ג’ים קלארק, ג’ון סורטיס, דני הולמה, ג’קי סטיוארט, ג’וכן רינדט, מריו אנדרטי, אלן ג’ונס, נלסון פיקה, קקה רוסברג, נייג’ל מנסל, מייקל שומאכר, דיימון היל, ז’אק וילנב, פרננדו אלונסו וג’נסון באטון. הניצחונות, הניסיונות והמצוקות שלהם שוזרים יחד את הסיפורים הקשורים בקשר הדוק של 24 השעות של לה מאן ופורמולה 1.

לה מאן ופורמולה 1 ביחד

בשנות החמישים והשישים, הפורמולה 1 לא הייתה פופולרית כמו 24 השעות של לה מאן – או כמו מרוצי מכוניות ספורט בכלל. לפני תחילת שנות השבעים, אלופי עולם רבים השתתפו בשניהם. ארבעה מתוך חמשת הנהגים שהתהדרו גם בתואר עולם בפורמולה 1 וגם בניצחון בלה-מאן שהשיגו את הישגם באותה תקופה: מייק הות’ורן (1955), פיל היל (1961), ג’וכן רינדט (1965) וגראהם היל (1972).

ב-1950, לפני שזכה בחמשת תארי העולם שלו, הארגנטינאי חואן מנואל פאנג’יו נהג בגורדיני בלה מאן, אך לא ראה את הסיום למרות ארבעה ניסיונות בין 1950 ל-1955. אלוף העולם הראשון אי פעם בפורמולה 1, הנהג האיטלקי נינו פארינה, והנהג שלו. בן ארצו אלברטו אסקארי לא זכה יותר להצלחה בלה מאן. בשלושה ניסיונות, ג’ק בראבהם סיים פעם אחת, במקום ה-15 ב-1957, לאחר שהיה אלוף העולם הראשון שזכה עם מושבי חד-מושבי בעל מנוע אחורי והיחיד אי פעם שזכה עם מכונית על שמו. בניו ג’וף ודיוויד ניצחו במירוץ עם פיג’ו ב-1993 וב-2009.

בשנות השישים, חמישה אלופי עולם סיימו בטופ 10 ב-24 השעות של לה מאן בעודם מרוצים בפורמולה 1: ג’ים קלארק (3 ב-1960, אלוף ב-1963 ו-65), גרהם היל (2 ב-1964, אלוף ב-1962). ) ו-1968), ג’קי סטיוארט (10 ב-1965, אלוף ב-1969, 71 ו-73) ודני הולמה (שני ב-1966, אלוף ב-1967). באותה תקופה, ג’ון סורטיס השיג את ההישג הייחודי להיות מוכתר אלוף העולם גם באופנוע וגם במירוצי רכב. לאחר שזכה בגרנד פרי האופנוע ב-350 ו-500 סמ”ק שבע פעמים בין 1956 ל-1960, הוא המשיך לזכות בכתר הפורמולה 1 עם פרארי ב-1964. באותה שנה, הוא הגיע למקום השני ב-24 השעות של לה מאן עם לורנצו בנדיני.

לה מאן לפני ואחרי הפורמולה 1

הדברים היו שונים בשנות ה-70. הפורמולה 1 משכה פרסום עצום והנהגים התמקצעו יותר ויותר, ובחרו במרוצי מכוניות או במכוניות ספורט. אף אלוף עולם בפורמולה 1 שעדיין נוהג במשרה מלאה במקצוע לא השתתף ב-24 השעות של לה מאן. נראה היה שהמגמה הייתה לזכות קודם כל באליפות ולנסות את לה מאן לאחר מכן.

מייקל שומאכר הוא דוגמה מצוינת. בשנת 1991, בן ה-22 בקבוצת מרצדס סיים במקום החמישי בסאובר-מרצדס, לאחר שעשה את ההקפה המהירה ביותר, וסימן את תחילתה של קריירה הכוללת 91 זכיות במירוץ פורמולה 1 ושבעה תארים עולמיים.

באשר למריו אנדרטי, הגיע לו פרס על התמדה. לאחר שתי השתתפות ב-1966 וב-1967 ותואר הפורמולה 1 ב-1978, הוא חזר ללה-מאן בשנות השמונים, נחוש להוסיף את המירוץ האגדי לרשימת הישגיו. הוא התקרב, סיים שלישי ב-1983 ושני ב-1995 ומאוחר יותר, 15 ב-2000 בניסיון אחרון לפני יום הולדתו ה-60.

שבעה אלופי עולם נוספים בשנות השמונים והתשעים פנו ללה מאן לאחר קריירת הפורמולה 1 שלהם. אלן ג’ונס (6 ב-1984), קקה רוסברג (DNF ב-1991), נלסון פיקה (שמיני ב-1996), ז’אק וילנב (שני ב-2008) ונייג’ל מנסל (DNF ב-2010). בנו של גרהם היל דיימון נהג בפורשה 962 C ב-24 השעות של לה-מאן (DNF) ב-1989 והמשיך להיות אלוף העולם בפורמולה 1 ב-1996.

אלוף העולם מ-2009, ג’נסון באטון, השתתף גם בניסוי הכוח של 24 שעות ב-2018 לאחר פרישתו מפורמולה 1. מקס ורסטפן, מתמודד קבוע על הכתר הווירטואלי של 24 השעות של לה מאן ואלוף העולם הנוכחי בפורמולה 1 מדבר בקביעות על יציאה ללה סארטה יום אחד, מי שהיה עד לאביו ז’וס זוכה בשיעור LMP2 ב-2008. הוא גם אמר שהוא יצטרך לחכות עד שתסתיים קריירת הפורמולה שלו ושהוא תחת חוזה עד 2028.

לעת עתה, האלוף האחרון שרץ ב-24 השעות של לה-מאן בעודו בפורמולה 1 הוא פרננדו אלונסו ב-2018. הוא זכה לה-מאן פעמיים עם טויוטה, והצטרף למייק הות’ורן, פיל היל, ג’וכן רינדט וגראהם היל בקבוצה הנבחרת. של נהגים שיתפארו בכתר אליפות העולם בפורמולה 1 ובגביע לה מאן 24 שעות. אבל זה סיפור ליום אחר.

תמונות: LE MANS (SARTHE, צרפת), CIRCUIT DES 24 HEURES DU MANS, 24 HOURS OF LE MANS – מלמעלה (ארכיון זכויות יוצרים של ACO): לאחר שתי זכיות רצופים ב-2018 ו-2019, פרננדו אלונסו הצהיר על להיטותו לעשות את לה-מאן שוב יום אחד; ג’ק בראבהם (מימין) מסיים במקום ה-15 ב-1957 עם קופר, היצרן איתו זכה בתואר הפורמולה 1 שלו ב-1959 וב-1960; אסטון מרטין של ג’ים קלארק ורוי סלבדורי, שלישי ב-1960; מייקל שומאכר לצד #סאובר-מרצדס איתה לקח את המקום החמישי, חודשים ספורים בלבד לאחר הופעת הבכורה שלו בפורמולה 1 בספא-פרנקורשאפס; ב-2010, נייג’ל מנסל היה אלוף העולם הבריטי השביעי בפורמולה 1 שלקח את תחילת 24 השעות של לה מאן; ג’נסון באטון הצטרף לפרננדו אלונסו על הרשת של 24 השעות של לה מאן 2018.

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *